שרפים להחלפת קטיונים משמשים לטיפול בהיפרקלמיה על ידי האצת אובדן אשלגן דרך המעיים, במיוחד בהקשר של תפוקת שתן ירודה או לפני דיאליזה (האמצעי היעיל ביותר לטיפול בהיפרקלמיה). השרפים מורכבים מצטברויות של מולקולות גדולות בלתי מסיסות הנושאות מטענים שליליים קבועים, המחברים באופן רופף יונים טעונים חיוביים (קטיונים); אלה מתחלפים בקלות עם קטיונים בסביבת הנוזלים במידה התלויה בזיקה שלהם לשרף ובריכוז שלהם.
שרפים עמוסי נתרן או סידן מחליפים קטיונים אלה באופן מועדף עם קטיוני אשלגן במעי (כ -1 ממול אשלגן לכל שרף גרם); הקטיונים המשוחררים (סידן או נתרן) נספגים והשרף פלוס אשלגן קשור מועבר בצואה. השרף לא רק מונע ספיגה של אשלגן שנבלע, אלא הוא גם תופס את האשלגן המופרש בדרך כלל למעי ונספג בדרך כלל מחדש.
בהיפרקלמיה, ניתן להשתמש במתן אוראלי או חוקני שמירה של שרף פוליסטירן סולפונאט. ברור שאין להשתמש בשרף פאז נתרן (Resonium A) בחולים עם אי ספיקת כליות או לב, מכיוון שעלולה להיווצר עומס יתר של נתרן. שרף שלב סידן (Calcium Resonium) עלול לגרום להיפרקלצמיה ויש להימנע ממנו בחולים מועדים, למשל אלו עם מיאלומה נפוצה, קרצינומה גרורתית, היפרפארתירואידיזם וסרקואידוזיס. בעל פה הם מאוד לא טעימים, וכאשר חוקנים רק לעתים רחוקות חולים מצליחים לשמור עליהם כל עוד יש צורך (לפחות 9 שעות) להחליף אשלגן בכל האתרים הזמינים בשרף.
זמן פרסום: 24-26-2021